ביום שלישי בבוקר, ח' בניסן התשס"ז, קיבלה משפחת לחיאני את בשורת האיוב. איתמר מרדכי, בנם של יצחק וגאולה, אחיהם של עפרה, הדסה, אודיה, מוריה, יוחאי ינון ושלומי חי, גיסו האהוב של עמי, נמצא כשהוא ללא רוח חיים.
עמי ומשפחתו כבר עברו בחייהם תהפוכות לא קלות. הוא נאלץ לצאת מישראל עם אישתו ושלושת ילדיו, אל יבשת רחוקה, זרה וקרה. גם לשם הגיעה זרועם של הרודפים, ולא איפשרה להם אפילו יום אחד של שקט. וכעת, מכה חדשה. גדולה יותר, צורבת יותר, כואבת יותר.
ככל שעוברות השעות, התמונה הולכת ומתבררת. וככל שהתמונה מתבהרת, הדחף להדחיק גדל גם כן. אך העקבות וסימני הדרך לא משאירים שום מקום לספק:
גורמי הממסד המושחתים פגשו אותו, הם דיברו איתו, הם עינו אותו ולבסוף פגעו בו.
את אותם גורמי ממסד עמי מכיר. הוא מכיר גם את שיטות הפעולה שלהם, הוא עבר זאת על בשרו. לחץ נפשי ופסיכולוגי כבד תוך כדי איומים בפגיעה בבני משפחה. דבריהם עדיין מהדהדים באוזניו "אנחנו נפגע בקרובים אליך...". וכמו שעכשיו הוכח בעליל, הבטחות הם נוהגים לקיים...

וכך - בלית ברירה, ב 28/11/05, עזב עמנואל את הארץ ונאלץ לבקש מעמד של פליט בקנדה. עמנואל נסע עם רעייתו, שלושת ילדיו הרכים וגיסו. הם הגיעו לשם בחורף, בקור מקפיא עצמות, ללא ידיעת השפה וללא הכרת המקום. כל זאת בתקווה שהם יעמדו בהבטחתם ולא יפגעו במשפחתו ובחבריו.

בשנת 2002, זמן קצר לאחר הולדת הנכד הבכור שי, החלו אותם גורמי ממסד מושחתים להתנכל לעמי תוך קביעת עובדה שעמי הוא ממשיכו של הרב בחשיפת הפשע. עמי הודיע להם שאיננו מבין במה מדובר ושבסך הכל היה ילד קטן שלא היה מעורב ואין לו שום דבר עם הנושא. כמובן שאותם זה לא עניין, והם החלו לזמן אותו לעשרות חקירות שבמהלכם הופעל עליו לחץ פסיכולוגי כבד, לטענתם - בכדי שיעביר לידיהם "את החומר הרב שאבא העביר אליך", דבר שמעולם לא ראה או קבל.
החקירות היו בשבתות וחגים בשעות ליל מאוחרות, תוך כדי כך שאינו יכול לשתף אף אחד ולספר מה עובר עליו. הם הזהירו אותו שאם הוא יפתח את הפה, העם בישראל יטען שהוא מדומיין ומשוגע, ולא זאת בלבד... הם הראו לו כיצד הם "טיפלו" באנשים רבים ומפורסמים שלא צייתו לדבריהם.
במהלך אותן החקירות נאמר לו שיש שתי אפשרויות: האחת - לתת את החומר שלטענתם מצוי בידו. והשנייה - לעזוב את המדינה לצמיתות. כאשר אם יעזוב את המדינה ויפתח את פיו בחו"ל הם כבר יידעו כיצד לפגוע בו ובבני משפחתו - אלה שבארץ ואלה שאתו בחו"ל, ו"לקינוח" יפגעו גם בחבריו וילדיהם.

במהלך שהותו של הרב בבית האסורים, העבירו את הרב לכלא שאטה שבעמק יזרעאל, ושם אותם גורמי ממסד מושחתים, החדירו לגופו חומרים במטרה אחת ויחידה - לגרום לקריסת מערכות בגופו תוך הקפדה שהכל יראה "באופן טבעי".
מייד אחר כך הרב איבד את ההכרה והובהל לבית חולים "העמק" בעפולה. כל סביבת בית החולים כותרה על ידי אנשי משטרה ושב"כ כהגדרתם. לבני משפחתו המודאגים, לא נתנו להיכנס ולראות מה מצבו של הרב, והחמור ביותר הוא - שלא נתנו להם שום אינפורמציה על מצבו.
בשנת 1999 הרב השתחרר כשהוא מרותק למיטתו עם קריסת מערכות כללית וגוף מחורר מנשיכות חרקים כהגדרת רופא עור בכיר שבקר אותו בתאו.כשהתנאי לשחרורו - שלא יעסוק יותר בנושא ילדי תימן.

אותם גורמי ממסד מושחתים יצרו פרובוקציה מכוונת ע"י פגיעה פיזית ברב, משפחתו ותלמידיו תוך הבאת כוחות גדולים של ימ"מ, יס"מ, יחידות מיוחדות של צה"ל, צלפים ועוד...עמנואל שהיה ילד בן 14, נעצר מיד והואשם באישומים חמורים הזויים לגמרי... צרו על בית הרב, ובמקביל הפיצו בתקשורת שכת תימהונית מתבצרת ביהוד. כבר בתחילת האירועים, ניתן היה לראות את "הצהרת הכוונות" של אותם גורמים - בדיוק כפי שהבטיח אותו "אילן רז". צלף ירה אש חיה ומדויקת לעבר צווארו של יחיאל בן עבו תלמידו של הרב שרק בנס לא נהרג- וזאת דקות ספורות לאחר שהרב דיבר עם נציגי המשטרה - ניצב גבי לסט ותנ"צ יעקוב רז. הרב שאל אותם "מדוע אתם צרים על הבית?!" אבל ההוראות היו מגבוה - והמטרה ברורה - חיסולו של הרב והפרשה המזעזעת.

הרב קבע פגישה עם מפכ"ל המשטרה אסף חפץ - נציגם של גורמי הממסד במטרה אחת: למנוע שפיכות דמים. כאשר הרב הגיע לפגישה, היה ניסיון לחסלו בעלטה. ניסיון זה כשל תודה לאל, והוא פנה לאסף חפץ במילים אלו: "חיפשתם אותי? בבקשה - אני בידכם. אבל אל תשפכו דם בביתי". לצערנו דברים אלו לא עזרו, וממש באותם רגעי עלטה, הקיפו את ביתנו אלפי לוחמים מיחידות משטרה, צבא, צלפים, מסוק חג מעל הבית וארבעה בולדוזרים ענקיים (D-9 ) כיתרו אותו מסביב. החשמל והטלפון נותקו, והחל ירי מטורף לעבר הבית שבו ישנו באותם דקות אשת הרב וילדיה הקטנים שהיו רק בגילאי חצי שנה עד 5. הכדורים ניפצו את החלונות מעל ראשו של בן הרב שהוא בן ה-5. תוך כדי הירי חסר הרחמים, שוב - צלף ירה ירי מדויק וקטלני לעבר צווארו של שלומי אסולין, תלמידו של הרב שהיה יקר לרב כבן. שלומי, רק בן 21 שנה, מפקד כיתה בגולני, אהוב על כל מכיריו - נרצח בדם קר

בשנת 91 היה ניסיון התנקשות מתוחכם ברב שבו רק ה' שמר והציל, והרב נפצע בעצב הסכיאטי כתוצאה מחדירת כדור לרגלו, דבר שגורם לו עד היום לכאבי תופת פאנטום עפ"י חוות דעת רופאים ומומחים. למרות שבאותה התקופה הציבור כלל לא הכיר את הרב, התקשורת החלה כבר אז בהתרת דמו ולכנות אותו "מנהיג כת" או "הגורו מיהוד". ושוב - לאף אחד לא היה מושג במי מדובר

בסוף שנת 1978, לאחר שהרב אסף חומר תיעודי רב בנושא הפשע הממוסד של חטיפה, מכירה וניסיונות רפואיים בילדי תימן מזרח ובלקן בשנים הראשונות לקום המדינה, הוא נקרא למשרדי השב"כ ברחוב בן יהודה 2 בירושלים. שם הוא נפגש עם ברנש שהציג את עצמו בשם "אילן רז". אותו אילן - שרבים מבכירי השלטון מתחלחלים ומפוחדים ממנו , הסביר לרב שהפגישה נובעת מרצון עז להסביר לו מדוע כדאי לו להפסיק לחפור בפשע הנוראי שבוצע ע"י גורמים מושחתים בממסד. אותו אילן נתן לרב את אופציית "הגזר" - משרת רב ראשי במדינת ישראל לכל החיים ועוד הצעות רבות כתיגמול. אך התברר לו כי רק תורת ישראל האמת ואהבת עם ישראל עומדים אל מול עיניו של הרב, ושום הון שבעולם לא יסיט אותו מדרישת צדק מוסרי, תורני וחוקי.

כשראה אילן רז שאי אפשר "לקנות" את הרב,עבר לאופציה השנייה - "השוט". זאת אומרת, רדיפה אישית ומשפחתית ע"י התנכלויות שונות, רצח אופי ע"י התקשורת (המתועלת כמובן) שתסית נגד הרב ותביא להתרת דמו, בכדי להשליכו לכלא, ואף לחסלו ללא שום התנגדות מצד העם - בעקבות ההסתות שיהיו בתקשורת.

הרב לא פחד, והמשיך לדבוק באמת ובדרישה לצדק, כלפי אחיו עם ישראל, עפ"י כל כללי וחוקי התורה הקדושה וחוקי מדינת ישראל, אשר חוקקה חוקים שהיא בעצמה איננה מקיימת. וממש כפי שאותו ברנש איים - כך היה. עד שנת 1988 החלו התנכלויות אישיות כלפי הרב באופן אישי. באותה תקופה, הרב החל לגבות עדויות רבות ממשפחות החטופים.

בימי קום המדינה, התבצע בסוריות מרבית הליך ממוסד,יזום ומתוכנן של חטיפת ילדים.
הליך זה, כלל הפעלת מערכת משומנת של גופי ממשל ששלטו במשרדי ממשלה שונים בהם : הסעד, הפנים, הבריאות, המשטרה והקליטה.
המחלקה לביקורת הגבולות הייתה אז שותפה בפועל להוצאת ילדים מהארץ עם תעודות מזויפות.
באופן זה הועברו לארה"ב מאות ילדים ונמכרו בסכומי כסף גבוהים דאז 5000$ לילד.
שוק שחור בסחר ילדים - בהגדרת אחד מהמעורבים.
בבתי חולים ומוסדות הילדים והתינוקות, התחוללה דרמה יום-יומית: בוימו מחלות ונמסרו הודעות כוזבות על מות הילדים להורים התמימים, שלא ידעו שילדיהם הם סחורה עוברת לסוחר.
הימים היו ימי מצוקה בכלל הישוב, והעליה ההמונית זרעה אי סדר בתחומים רבים. ברור שבימים שכאלו, קל היה לבצע את הפשעים הנוראים ולטשטש בקלות את העקבות.