אירועי יהוד – כך זה התחיל

הרב עוזי משולם יצ"ו חקר במשך שנים בשקט, את הפשעים הנתעבים שנעשו בשלהי הקמת מדינת ישראל בכל הנוגע לחטיפת ילדי תימן , מזרח ובלקן. לאחר שאסף מידע רב בנושא והוכחות מוצקות על היקף הפרשה, החל לנסות להביא לתודעת הציבור מידע אודות הפשעים החמורים שנעשו.

הרב עוזי משולם יצ"ו חקר במשך שנים בשקט, את הפשעים הנתעבים שנעשו בשלהי הקמת מדינת ישראל בכל הנוגע לחטיפת ילדי תימן , מזרח ובלקן. לאחר שאסף מידע רב בנושא והוכחות מוצקות על היקף הפרשה, החל לנסות להביא לתודעת הציבור מידע אודות הפשעים החמורים שנעשו. וזאת על מנת להקים קול מחאה בארץ שישתיק את מידת הדין המקטרגת, שכן "אם יש דין למטה אין דין למעלה" ובכך למנוע מעם ישראל שואה נוספת.
כבר בשנת התשמ"ח [1988למניינם] הוציא הרב 3 קלטות [אודיו] המספרות מעט על פרשה כאובה זו.
בנוסף פנה הרב לכלי התקשורת והעיתונות בכדי לפרסם מודעה על קיום עצרת הסברה בנושא, אף אחד מן העיתונים לא היה מוכן לפרסם מודעה זו, גם תמורת סכום כספי גבוה שהציע הרב. כך התברר שקיים קשר חזק של שתיקה בנושא, כל עורכי העיתונים וכל ערוצי הרדיו והטלוויזיה נמנעים מלפרסם לציבור מידע כלשהו וזאת בהוראה מ"גבוה". הרב עוזי משולם יצ"ו לא נרתע מקשר שתיקה זה , הוא ערך ביקור בכנסת, וכתב מכתב לכל חברי הכנסת והשרים דאז, על מנת להעלות לסדר היום בכנסת את הדיון על פשע נורא זה, אך גם זה לא הועיל, אף אחד מנבחרי הציבור לא העז לומר מילה ולהרים קול מחאה וזעקה.
קשר השתיקה וההשתקה החזק מוכר היה לרב עוזי יצ"ו שכן מאז שגילו בדרגים הגבוהים שהרב מתעניין ומברר על פרשת חטיפת הילדים החטופים. ניסו "בכירים" ב"מדינת ישראל" להשתיק גם את הרב! כבר בשנת 1978 זומן הרב למשרדי רה"מ בירושלים שם איימו על חייו – באם לא יפסיק להתעסק בנושא, ומאידך הציעו לו משרות בכירות ותגמולים שונים ומשונים אם ישתוק. למרות איומים אלו המשיך הרב במאבק לחשיפת האמת.
בחשוון התשנ"ד 1993 למניינם העלה הרב הצגה שתארה את הפשעים החמורים שנעשו במדינת ישראל אך איש לא ידעם. [ניתן לראות קטעים מן ההצגה באתר "זעקת אמת"].
לאחר שהתברר קשר השתיקה החזק בנושא, לא נותרה ברירה לרב עוזי משולם יצ"ו, והוא החל בהוצאת עיתון: "אבן מאסו הבונים". בעיתון הובאו עדויות רבות בליווי תיעודים ומסמכים רבים המעידים על הפשע המאורגן הגדול ביותר ב"מדינת ישראל" , לו שותפים מפלגות מכל רחבי הקשת הפוליטית, משרדי הממשלה השונים , הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.
העיתון הראשון יצא בא" בניסן התשנ"ד [12.05.94למניינם] הוא הודפס והופץ בכל רחבי הארץ במאות אלפי עותקים. מסתבר כי הוצאת העיתון והתיעודים הרבים שבו הצליחה לשבור ולכרסם מעט בחומת השתיקה החזקה , והמידע החל לזרום לציבור הרחב.
גורמי הממסד המושחתים ב"מדינת ישראל" חששו כי גילוי מידע זה עלול לערער את שלטונם, ויפגע בשמה "הטוב" של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". שכן משמעות הדברים היא שצמרת הממסד ב"מדינת ישראל" ביצעה פשע מחריד במימדים חסרי תקדים נגד יהודים תמימים שעלו לארץ הקודש, וממשיכה בפשע לא פחות חמור של שתיקה והשתקה ופגיעה בכל מי שמנסה לשבור קשר שתיקה זה. להשיב לגופן של הטענות לא יכלו לכן החליטו ליישם גם כאן את השיטה של "רצח אופי" והסתת דעת הקהל מהתיעודים הרבים שהביא הרב בעיתון. הם הציגו את הרב כ"גורו" וכמנהיג של "כת תימהונים", "קיצוניים" וכו… כך ניסו לשלול את הלגיטימיות של הרב ושל דבריו ולעצב את דעת הציבור להתרחק ולהסתייג מתוכן הדברים.
כדי לממש את תוכניתם הזדונית ל"רצח אופי" ופגיעה ברב ובתלמידיו, החלו אותם גורמים מושחתים בפרובוקציה שפלה, שלימים נודעה בציבור בשם " אירועי יהוד".

העיתון הראשון א בניסן
אירועי יהוד: י ניסן- כט אייר התשנ"ד (22.03-10.05.1994)
בשנת תשנ"ד (1994 למניינם) חמישה ימים לפני ערב חג פסח, בעיצומן של הניקיונות וההכנות לחג, נשלח קבלן בנין לשפוך במכוון שאריות של בטון אל תוך בור ניקוז הביוב, השייך לביתו של הרב עוזי משולם ביהוד וסתם אותו לחלוטין. הקבלן עשה זאת מספר פעמים במודע – למרות שהבטיח להפסיק והוסבר לו כי הדבר גורם להצפת ביתו של הרב במי שופכין!
בכדי לשחרר את סתימת הביוב שנוצרה, הזמין הרב עוזי משאבת ביוב מיוחדת שהחלה לפתוח את הסתימה. כאשר נודע לגורמים המושחתים בממסד כי הרב מתכוון לפתור את הבעיה, ולא להגיב על התגרות בוטה זו, המשיכה הפרובוקציה לשלב הבא: למרות שהיה מדובר בעניין מקומי פשוט בכל קנה מידה, הוזרמו למקום בתוך דקות כוחות גדולים של משטרה, ימ"מ ויחידות נוספות. זמן קצר לאחר מכן פרצו כוחות אלה בהתקפה אלימה, נגד הרב עוזי והאנשים הרבים אשר נכחו באותה שעה בביתו. תלמידי הרב, שנהגו מדי שנה בערב פסח להגיע לביתו לצורך מכירת חמץ, מצאו עצמם לפתע מוכים באכזריות, באלות, בעיטות ואגרופים – וחלקם אף נעצרו. עמי, בנו בן ה-14 של הרב נעצר גם הוא, וכבר מאותו היום החלו "לתפור לו תיקים" על לא עוול בכפו. הוא הואשם באישומים הזויים כגון "המרדה", "קשירת קשר לפשע", "מטיף להתאגדות אסורה", למרות שהיה בסך הכל ילד בגיל ארבע עשרה!!!
ראוי לציין כי אירוע זה, לא היה הראשון במסכת הניסיונות של גורמי הממסד לעצור בכל דרך את הרב עוזי. קדמו לו ניסיונות השתקה נוספים. רק כשנתיים לפני כן, בשנת 1991, נורה הרב עוזי מטווח קצר ונפגע פגיעה חמורה ברגלו (נושא זה ראוי לכתבה נפרדת).

חלק קטן מכוחות הביטחון סביב בית הרב באירועי יהוד
לאחר שהיה ברור מעל לכל ספק, כי מדובר בניסיון ברוטאלי נוסף של הממסד, להשתיק את המחאה ולטרפד את חשיפת האמת אודות פרשת ילדי תימן מזרח ובלקן, החליטו התלמידים להמתין בביתו של הרב עד שהמצב יתבהר. בתוך זמן קצר וללא כל סיבה הגיונית כותר הבית ע"י כוחות ביטחון רבים. צלפים תפסו עמדות על הגגות, כאילו מדובר בהתקפת טרור. מי שניסה לצאת מהבית או להיכנס אליו נעצר מיד! מהלך זה תוכנן בקפידה ע"י גורמי הממסד,ואמור היה לשמש רקע מקדים לרצח האופי שתכננו לרב.

דחפורים מקיפים את ביתו של הרב על מנת לפרוץ פנימה
אמצעי התקשורת החלו לדווח כי "תימהונים מתבצרים ביהוד" כשהם מציגים תמונה הפוכה לגמרי מהמציאות. בשעת צהריים, נורה יחיאל בן אבו, מתלמידיו של הרב, באש חיה על ידי צלף משטרה. הכדור חדר ללחיו ופגע בלסת השמאלית בפניו. הוא נפצע ,איבד דם רב, ורק בדרך נס לא נהרג. לשכנים ולאזרחים הרבים שהיו במקום, היה ברור כי משהו מוזר ולא הגיוני מתרחש.

יחיאל בן עבו יצ"ו לאחר שנורה בצווארו
כיצד יתכן שאירוע פשוט, שבכל מקום אחר מסתיים בשליחת פקח או לכל היותר נתינת דו"ח, הופך לאירוע בו נשלחים כוחות גדולים של משטרה ימ"מ יס"מ ועוד, ומדוע אזרחים רגילים מן השורה הופכים למטרה לאש צלפים וכל זה לאור השמש, בעיצומו של יום בשכונה שלווה במרכז הארץ?!
על מנת להצדיק את המתקפה הרצחנית, עשו הגורמים המושחתים תעמולה תקשורתית כוזבת בה הציגו לציבור הרחב את הרב עוזי, את תלמידיו את שאר האזרחים שהגיעו למקום – כ"כת תימהונית מתבצרת"…

הרב ותלמידיו עשו כל שביכולתם על מנת להראות לציבור כיצד הגורמים המושחתים בממסד אינם בוחלים בשום אמצעים, לרבות ירי תכליתי באש חיה לעבר אזרחים, על מנת לחנוק את המחאה ולהשתיק את חשיפת האמת הנוראה אודות פרשת גניבת ילדי תימן מזרח ובלקן. הרב והתלמידים חזרו על דרישתם להקמת וועדת חקירה פרלמנטארית לחקר הפרשה.

יושב ראש הכנסת דאז – מר דב שילנסקי וכן חבר הכנסת אברהם פורז,הגיעו לביתו של הרב ומשעמדו על חומרת המצב, פעלו מיד להפסקת המצור המשטרתי. ביום שישי, ערב חג הפסח נחתם הסכם, שעליו חתמו הרב עוזי משולם, נציג המשטרה והח"כים. עיקרי ההסכם היו:
תוקם ועדת חקירה פרלמנטארית לחקר פרשת ילדי תימן ומזרח ובלקן, וכן ועדה אשר תבדוק את התנהלות המשטרה באירועי יהוד. בנוסף, תפקח הוועדה על פעולות המשטרה אשר התכוונה לחקור את הרב עוזי משולם ותלמידיו. המצור הוסר והתלמידים שהיו בבית הרב, שבו לבתיהם לחגוג את ליל הסדר עם משפחותיהם.

כמובן שלא זו הייתה כוונתם של הגורמים המושחתים בממסד. מיד עם צאת החג, פחות מ-24 שעות לאחר חתימת ההסכם, הודיע "לפתע" שר המשטרה דאז – משה שחל, כי מבחינתם ההסכם בטל ומבוטל, וכי המשטרה תעצור מיידית את הרב עוזי משולם ותלמידיו. כבר בחול המועד פסח, חזרו והקיפו את ביתו של הרב כוחות גדולים של משטרה, צלפים ויחידות ביטחון אחרות. על מנת להמשיך את הפרובוקציה החלה המשטרה לעצור תלמידים של הרב בישובים שונים ברחבי הארץ ללא כל סיבה. לכל מי שראה את השתלשלות האירועים היה ברור, כי מישהו "דוחף" בכח על מנת לשתק לחלוטין את הרב עוזי משולם. מצד אחד, כוחות גדולים של משטרה צרים על ביתו. ומצד שני, התקשורת – שמשדרת במכוון אינפורמציה כוזבת, בה מוצג הרב עוזי משולם כ"גורו" ואת תלמידיו הרבים, כחברים ב"כת תימהונית מתבצרת". במשך כחודשיים הכינו הגורמים המושחתים את דעת הקהל בישראל ליום הפריצה ולטבח אשר התכוונו לעשות. לא עזרו כל הבקשות החוזרות ונשנות מצד הרב אל המשטרה, כי יפסיקו את התנכלויותיהם ויעזבו את המקום, וכי אין שום סיבה לכך שהם צרים על בית פרטי של אדם על לא עוול בכפו, כאשר כל "חטאו" הוא דרישתו הלגיטימית להקמת ועדת חקירה ממלכתית, לחקר חטיפתם של ילדי תימן מזרח ובלקן…

למורת רוחם של הגורמים המושחתים בממסד, קול המחאה נגד פשע גניבת הילדים לא רק שלא הפסיק, אלא קיבל תנופה ביתר שאת וביתר עוז. מאות אנשים מרחבי הארץ, הגיעו מדי יום ביומו לביתו של הרב. חלקם – הורים או אחים לילדים אשר נחטפו, שקיבלו אומץ להשמיע כעת את קולם, ולתעד את הפשעים נגדם. וחלקם – אזרחים מכל רחבי הארץ, אשר באו להזדהות עם זעקתו של הרב ואף להצטרף למחאה ולחלוקת עלוני המידע אותם פרסם הרב. אף על פי כן, בהוראת גורמי הממסד, המשיכו כוחות הביטחון במצור על ביתו של הרב.

גורמי הממסד פחדו כי מחאת הציבור תתפוס תאוצה והדרישה לחשיפת האמת תלך ותגבר, עד למצב בו הם לא יוכלו להשתיק שוב את הפרשה. לכן, הגבירו אותם גורמים את הלחץ ואת הפרסומים המכפישים אודות הרב עוזי משולם. ראש הממשלה דאז – רבין, אישר את ההתקפה על ביתו של הרב עוזי, כאשר בפקודת המבצע הוערך כי ייהרגו "כעשרה אזרחים מתלמידי הרב ביניהם נשים וילדים". כאמור, כל ניסיונות ההרגעה מצד הרב אל גורמי הממסד, נדחו במכוון על הסף.
ביום רביעי, כ"ט אייר ה תשנ"ד לפנות בוקר (10.05.94), יצא הרב עוזי מביתו לפגישה עם מפכ"ל המשטרה דאז – אסף חפץ. היה ברור לרב כי הוא הולך להיעצר. רצונו היה כי עם מעצרו, הוא ימנע מגורמי הממסד להוציא אל הפועל את תוכניתם לטבוח ביושבי הבית. כצפוי – עם הגעתו לפגישה נעצר הרב עוזי והוא הוכה ועונה במשך שעות רבות. בשעת לילה מאוחרת, למרות שהרב כבר היה בידי המשטרה, פתחו כוחות הביטחון הצרים על הבית בירי אש תופת אל עבר היושבים בבית – גברים נשים וטף. שלומי אסולין הי"ד מתלמידיו האהובים של הרב, שהיה באותה העת חייל בגולני, נרצח בירי של צלף ישירות לצווארו. לפנות בוקר, נכנסו כוחות הביטחון ועצרו את תלמידי הרב.
בבוקרו של יום, לאחר הירי המטורף אל עבר הבית, המשיכה התקשורת לרקוד על דם יהודי שנשפך בזדון. במצח נחושה היא פרסמה כאילו שלומי אסולין הי"ד ירה על המסוק המשטרתי, דבר שהוכחש לחלוטין בהמשך ע"י המשטרה בעצמה. שלומי הי"ד יצא לחצר הבית על מנת להדליק גנראטור חשמלי ובידו אין כלל נשק! למרות הסתירות הרבות בעדויות אנשי המשטרה, עד היום לא נתן איש את הדין על פעולותיהם הנפשעות של כוחות הביטחון באירועי יהוד בכלל, וברצח הנתעב של שלומי אסולין הי"ד בפרט.

שלומי אסולין הי"ד לאחר שנפצע, נישא על יד חבריו על מנת לקבל סיוע רפואי, אותו מעולם לא קיבל
את המשפט אשר התנהל בעקבות האירועים, ניתן לכנות "הצגה" במקרה הטוב, והוא ראוי למאמר בפני עצמו. הרב עוזי "זכה" למשפט הוגן בדיוק כפי שאלפרד דרייפוס זכה לכך בשעתו. השופט אמנון סטרשנוב סירב בכל תוקף לאפשר את צילומו או הקלטתו של המשפט, למרות שהדבר היה מקובל מאוד ונתבקש גם ע"י ההגנה וגם ע"י התביעה. את הסיבה לסירוב זה לא קשה לנחש…
אך שלא כמו בפרשת דרייפוס, בפרשה זו עוד לא העז איש לעמוד מול גורמי הממסד המושחתים ולזעוק:
אני מאשים!

כתיבת תגובה